מערת התאומים

נחל המערה ומערת התאומים שבסופו, שנמצאים בשמורת הטבע נחל דולב בהרי ירושלים, הם אולי מהיפים שבהם.

​​

כמה דברים חשובים שצריך לדעת לפני.....

• אופי הטיול: מעגלי

• משך הטיול: כשעתיים

• דרגת קושי: בינוני 

הטיול מתאים לעונה: נחל המערה פתוח למטיילים בכל העונות חוץ   

מתאריכים בנובמבר עד 31 במרץ זמן תרדמת העטלפים.

•   אורך מסלול הטיול: כ-2 קילומטר, הלוך וחזור

•  ציוד חובה: נעלי הליכה, כובע, מים, פנס

​

​

מערת נטיפים מרשימה שנוצרה בעקבות המסת המים את הגיר. תהליך כימי פשוט שנקרא קארסט. במערה כזו ישנן תופעות הנקראות בעברית נטיפים וזקיפים. מדובר בסלע הנוצר עם טפטוף המים מתקרת המערה כלפי מטה. כל טיפה משאירה אחריה קמצוץ זעיר של סידן אשר במהלך אלפי שנים יוצר נטיף. באותו הזמן על הרצפה גדל והולך לו זקיף. ללא הפרעה, לאחר אלפי שנים יכולים הנטיפים והזקיפים להתחבר לעמוד מרשים. מספר עמודים כאלו ניתן לראות במערה.

במערה מתגוררים ארבעה סוגי עטלפים. העטלפים הם יונקים שבמהלך השנים סיגלו לעצמם קרום בין הגפיים הקדמיות המאפשר להם לעוף. בארץ ישנם 31 מיני עטלפים, 30 מינים של עטלפי חרקים (שם שניתן להם בעקבות המזון העיקרי שלהם), ומין נוסף של עטלף פירות. לעטלפים חוש שמיעה מפותח והם מנווטים את דרכן בחשכת המערה בעזרת גלי קול שהם מייצרים, כאשר גלי הקול הללו, שאנו כבני אדם לא יכולים לשמוע, פוגעים בחפצים שונים, נוצר הד שהעטלפים מסוגלים לשמוע ולנווט בעזרתו. בחודשי החורף, ממעטים העטלפים בפעילות והם מתבססים על מעט מאוד אנרגיה כמקור חיים. הכניסה למערה בחודשי החורף מעירה אותם ומסכנת את חייהם שכן, כשהם מתעוררים עולה מיד טמפרטורת גופם וכך הם שורפים את האנרגיה שצברו כדי לעבור את החורף בשלום..

כדי להיכנס למערה ולגלות את תוכנה ,נצטייד בפנסים. בתוך המערה ישנו מעקה שניתן להיעזר בו ואין לעבור אותו. בהליכה יקיפו אותנו הלחות, קולות טפטוף המים והנטיפים והזקיפים שכולם משרים אווירה קסומה. לאחר הירידה נגיע לחלל המערה הגדול בו נוכל להתרשם מנטיפים והזקיפים.

אגדה מספרת ש...

תושבי הכפרים הערביים ששכנו באזור פחדו להיכנס למערה בגלל השד הנורא ששכן בה. יום אחד החליט צעיר בשם סעיד להראות לכולם את אומץ ליבו. הוא נכנס למערה עד סופה, לא מצא שום שד וצחק על פחדם של חבריו. כדי להוכיח שהיה במערה החליט לתקוע יתד בקצה שלהם, שאותו יוכלו למצוא המפקפקים באומץ ליבו. תקע אחמד את היתד באדמה, ומבלי לשים לב העביר אותה גם דרך גלימתו. כשהחל לצאת החוצה הרגיש סעיד כי הנה השד האיום תפס אותו. הוא ניסה לרוץ אך לא יכול היה להתקדם. רגליו הכשילו אותו ומרוב פחד הוא התאבן בו במקום. מאז ניתן לראות את הסלע בדמותו אי שם בסוף המערה.

מהחלל הגדול מטפס גרם מדרגות נוסף שלצידו מעקה אל מעין המערה שנשפך לתוך בריכת מים חצובה. האגדה מספרת על אישה עקרה שהגיע הנה ושתתה ממי המעיין הנובע בתחתית המערה ומאוחר יותר ילדה לפתע תאומים. מכאן שמה של המערה מערת התאומים. עד היום אנשים רבים שותים כמה טיפות ממי המעיין בתקווה.